כבר כמה זמן שאני מתלבטת ומתלבטת עם הכתיבה שלי, יש לי רעיון לטור שבועי קצת כמו בעיתון אבל בפייסבוק ויש לי כל כך הרבה נושאים שאני אוהבת, מתחברת ומלאת תשוקה לדבר עליהם.
אז הנה אני מעיזה וכותבת שורות אלו ממש בזמן אמת, נותנת לעצמי את הפריבילגיה להביא את המילים ישר מהראש ליד הכותבת, או לאצבע המקלידה בעולם של היום..
בחרתי ביום שישי כי כמו ביום שישי של פעם היינו יושבים עם העיתון של שישי וקוראים את הכתבות המעניינות, פותרים את התשבץ
בשירותים ונחים את מנוחת השבוע.
היום אנחנו קוראים בפלאפון ומשחקים קנדי קראש במקום תשבץ, יש עוד את אלו שעדיין נאמנים לעיתון ולתשבצים .
אני בוחרת לפתוח את הטור השבועי שלי בנושא שקרוב לליבי והוא הקשבה
הקשב שלנו שמחולק לכל כך הרבה תחומים ביום יום שלנו ולאנשים שמקיפים אותנו.
הקשבה לעצמנו בראש ובראשונה, הסחות הדעת והרעש מסביב גורם לנו לא פעם להקשיב לאחרים ( הורים, חברים, סביבה קרובה)ופחות לעצמנו, זה יוצר מצב שאנחנו לא פעם לוקחים את הפחדים, חששות, רצונות ומחשבות לא לנו, מתרחקים מעצמנו ומדברים את אותם אנשים. הקשבה לקול השקט והפנימי שלנו הוא המצפן שלנו לחופש אמיתי, להיות גאים במי שאנחנו וברצונות שלנו הפנימיים שמתאווים לצאת החוצה ולבוא לידי ביטוי.
הקשבה לאחר- הקשבה לאחר היא מפתח לתקשורת טובה ובריאה במערכת יחסים זוגית, חברית, הורית. היכולת להקשיב ללא רצון להגיד את שלך אלא באמת לשמוע ולהיות קשובים לאדם או לילד שאיתו אנו משוחחים זה המפתח שיוצר אמון, הכלה ומאפשר מבט עמוק יותר ואמפתי. כשאנחנו מקשיבים באמת אנחנו מגלים דברים חדשים ויכולים לתת מענה מתוך הקשבה לבפנים של מי שעומד מולנו, זה יוצר עבור שני האנשים קשר חזק שמבוסס על ראיית האחר בעיניים אוהבות יותר.
הקשבה למציאות- הרבה אנשים חיים בדימיון, הם מדמיינים עולמות שלמים, מפרשים אנשים אחרים לפי העולם שלהם וזה יותר מציאות די יונית ולא מציאות אמיתית. ההקשבה למה שקורה באמת ולא למה שקורה דרך הפחדים, החששות, הפרשנויות שלנו. כשאנו מקשיבים דרך כל המסננים האלו המציאות מתעוותת ואז נוצר תסכול עמוק אצלנו. לדוג׳: כשהמציאות לא תואמת את מה שדימיינת או חשבת בתוך הראש ונוצר פער זה הזמן לבחון האם זו האמת או הדמיון שהמציא לעצמו פרשנות חדשה.
נקודה למחשבה ויישום לסופ״ש